פסק-דין בתיק ה"פ 52974-02-11

זוהי תובענה למתן סעד הצהרתי שאמו המנוחה של המבקש לא הייתה נפקדת כהגדרת חוק נכסי נפקדים תש"י-1950 (להלן:- " החוק" או " חוק נכסי נפקדים").

1.                    רקע

(א)                המבקש, תושב העיר שכם שביהודה ושומרון, הוא בנה ואחד מיורשיה של המנוחה מת'קאל אבו חג'לה (להלן:- " המנוחה").

(ב)                 המנוחה נישאה למנוח רפעת עוראבי אבו חג'לה בשנת 1945 והשניים התגוררו יחדיו בכפר ג'לג'וליה עד שנת 1952, שאז עברו השניים להתגורר בכפר סניריא שבגדה המערבית.

(ג)                  ביום 14.7.01 נפטר אחיה של המנוחה, המנוח עומר אבו חג'לה, שהיה אזרח ישראלי והתגורר בכפר ג'לג'וליה (להלן:- " האח המנוח"). בהתאם לצו ירושה שניתן ביום 11.4.02 בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא ירשה המנוחה 13/52 חלקים מעיזבון אחיה המנוח (ת"ע 03/1080). מתוך טענות הצדדים עולה כי החלק שאותו ירשה המנוחה כולל קרקע חקלאית בכפר ג'לג'וליה (להלן:- " הנכס").

(ד)                 ביום 3.2.03, פחות משנה לאחר שניתן צו הירושה, נפטרה המנוחה.

(ה)                כחמש שנים מאוחר יותר, ביום 15.12.08, הגישו מנהלי העיזבון של האח המנוח בקשה לתיקון צו ירושה בגין טעויות סופר. באשר למנוחה נטען כי מאחר שהמנוחה היא תושבת יהודה ושומרון הרי שהיא מוגדרת כנפקדת וכלל זכויותיה עוברות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן:- " האפוטרופוס").

(ו)                  זכויותיה של המנוחה אכן הוקנו לאפוטרופוס, ובעקבות זאת הגיש המבקש תובענה זו למתן סעד הצהרתי שלפיו המנוחה לא הייתה נפקדת, כאמור לעיל.

(ז)                  ביום 23.3.11 הנפיק האפוטרופוס לנכסי נפקדים תעודה שבה אישר כי המנוחה היא נפקדת כהגדרת החוק וזכויותיה בעזבון אחיה המנוח מהוות נכסים נפקדים המוקנים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים על פי החוק.

(ח)                ביום 19.6.11 הוסכם על הצדדים כי המבקש יהא זכאי להשיב לתשובת המשיב ופסק הדין יינתן על-סמך החומר הקיים בתיק.

(ט)                לאחר הגשת התשובות, זימנתי את ב"כ הצדדים לתזכורת ובה הוסכם שייערך בירור ויתכן שלא יינתן פסק דין בשלב זה, והצדדים ימתינו לתוצאות הערעור התלוי ועומר בבית המשפט העליון (ע"א 2250/06) אשר יתכן שייתר את הצורך בהכרעה בתיק זה.

(י)                  לאחר שנערך הבירור זומנו הצדדים, והובהר שב"כ המבקש אינו מוכן עוד להמתין.

(יא)              בעקבות עיון בטיעוני הצדדים לקראת כתיבת פסק-הדין סברתי שקיים חסר, וביום 12.6.12 הוריתי לצדדים להשלים טיעונים באשר למשמעות המשפט "חלק של ארץ ישראל שמחוץ לשטח ישראל", כאמור בסעיף 1(ב)(1)(II) לחוק, ביחס לתושבי יהודה ושומרון. הצדדים השלימו טיעוניהם והגיעה העת למתן פסק דין.

2.                    טענות הצדדים

טענות המבקש

(א)                לטענת המבקש, המנוחה לא הייתה נפקדת מעולם, ובכלל זאת גם לא במועד פטירתו של אחיה, שבו נולדו לכאורה זכויותיה בירושה. לטענתו, אין די בעובדה שהמנוחה תושבת יהודה ושומרון כדי להגדירה כנפקדת. המבקש טוען כי חוק נכסי נפקדים במתכונתו הנוכחית פוגע קשות בזכויות היסוד של אלה הנפגעים מהוראותיו, ומשכך יש לפרש את הוראותיו באופן מצמצם. ככל שייקבע כי המנוחה אמנם הייתה נפקדת על פי אחת החלופות בחוק, טוען המבקש כי בנסיבות העניין חייב היה האפוטרופוס ליתן אישור שהמנוחה אינה נפקדת, או לכל הפחות להגיע למסקנה זו במסגרת הפעלת שיקול דעתו על פי סמכותו שבחוק. המבקש מדגיש כי המנוחה או יורשיה לא זומנו להשתתף בדיונים בעניין זה מעולם, על אף הפגיעה הקניינית הקשה בהם.

עוד נטען כי הזכויות הנטענות של המנוחה נוגעות גם לקרקע חקלאית בכפר ג'לג'וליה הנעדרת אינטרס בטחוני ואינה "רגישה" מבחינת מדינת ישראל, וכי הקרקע הוחזקה ועובדה על ידי משפחת המנוחה עד ליום זה.

(ב)                 המבקש מציין בתובענה כי הוא ממחה את כל הרכוש שיקבל בתובענה, לבנו, אזרח ישראל ותושב ג'לג'וליה.

טענות המשיב